<h1>ספר השולחן הלכ' תפילה שער רביעי</h1>
<h2>דף יב:</h2>
בעשרה ימים שמראש השנה ועד יום הכפורים אם טעה וחתם האל הקדוש בברכה שלישית חוזר לראש, ואם טעה וחתם מלך אוהב צדקה ומשפט בברכת שתים עשרה, חוזר לתחלת אותה ברכה וחותם בה המלך המשפט ומתפלל והולך על הסדר, ואם לא נזכר עד לאחר שהשלים כל תפלתו חוזר לראש.
<h2>דף כא.</h2>
מי שנסתפק לו אם התפלל אם לא התפלל, אינו חוזר ומתפלל על דעת חובה. ואם רצה להתפלל תפלה זו על דעת שהיא נדבה הרשות בידו כרבי יוחנן דאמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, אבל אין חובה עליו לחזור ולהתפלל אפילו בדרך נדבה, וכן פירש גאון ז"ל: היה עומד בתפלה ונזכר שכבר התפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה, מאחר שבתורת חובה היה מתפלל וכבר בארנו זה בשער הראשון מן התפלה. ואפילו היתה תפלת ערבית פוסק באמצע ברכה, שכבר קבלוה עליהם בתורת חובה וכמו שבארנו בשער הראשון בג"ה. והרמב"ם ז"ל שכתב שבתפלת ערבית אינו פוסק לפי שעל דעת רשות התפלל אותה, לא נראו דבריו.
מי שטעה והתפלל שמנה עשרה של חול בשבת יצא אם הזכיר של שבת, ואם נזכר באמצע התפלה, גומר אותה ברכה שהתחיל בה וחוזר ומתפלל של שבת. ומה טעם גומר אותה ברכה, לפי שבדין היה להתפלל שמנה עשרה של חול בשבת כמו בחול, אלא שלא הטריחוהו משום כבוד שבת. לפיכך יש אומרים שאין הדברים אמורין אלא בערבית או בשחרית או במנחה שבתפלות אלו מתפללין בהן שמנה עשרה בחול, אבל בתפלת המוספין פוסק ואפילו באמצע ברכה, שהרי אין תפלת המוספין בחול ואינו בחיוב שמנה עשרה, והרי זה כמי שנזכר שהתפלל שפוסק באמצע ברכה, וכן כתב הרמב"ם ז"ל. אבל הראב"ד ז"ל כתב שאפילו בתפלת המוספין כן שגומר הברכה שהתחיל שאף היא ראויה היתה לכל שמנה עשרה ברכות. ואם התפלל שמנה עשרה ברכות וחידש בה דבר מועט למוספין יצא, וכמו שאמרו בירושלמי בפרק תפלת השחר אפילו אמר ונעשה לפניך את קרבנות חובותינו בתמיד [ו]מוסף יצא.
<h2>דף כא:</h2>
הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין בלחש, אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח צבור לקדושה יתפלל, ואם לאו אל יתפלל. דקיימא לן אין יחיד אומר קדושה, שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. כיצד יעשה ימתין עד שיתחיל שליח צבור בקול רם, ויתפלל עמו מלה במלה, עד שיגיע שליח צבור לקדושה, ועונה קדושה עם הצבור ומתפלל שאר התפלה לעצמו. וכן כתב רבינו האיי גאון ז"ל: התחיל להתפלל קודם שליח צבור והגיע שליח צבור לקדושה, לא יפסיק ולא יענה קדושה עמהם, וכן לא יפסיק לענות אמן יהא שמיה רבא מברך באמצע התפלה, ואין צריך לומר לשאר הדברים. ופרשו רבותינו שבתוספות ז"ל הטעם מפני שצריך לשוח עם הצבור כדי שלא יראה ככופר, ואם כן כל שיכול לכוין שיגיע למודים עם חבריו או לאחת מן הברכות ששוחין בהן שפיר דאמי אחר שהוא משתחוה עם חבריו. והעידו בשם רבינו יעקב ז"ל שבשעה שהיה באמצע תפלה ומגיע שליח צבור למודים היה משתחוה עם הצבור בלי שיפסיק מתפלתו, ואע"פ שאסור לשוח בסוף כל ברכה וברכה לכתחילה, בכי האי שפיר דאמי, או אפשר לומר שבאמצע הברכה היה שוחה ולא בסוף.
כתב רבינו חננאל ז"ל שגם אין היחיד רשאי להתחיל ולהתפלל אם אינו יודע שיגמור עד שלא יגיע שליח צבור לאמן יהא שמיה רבא, שהרי דבר שבקדושה הוא: ואם התחיל וכשהצבור עונין שתק מתפלתו ולא ענה שפיר דאמי, דשומע כעונה, כדאמרינן בפרק לולב הגזול, וכ"כ רש"י ז"ל אבל רבינו יעקב ז"ל היה אומר שאין לו לשתוק מתפלתו, מפני שזה חשוב הפסק, מאחר ששומע הוא כעונה. וכ"כ רבינו יצחק. כתב רבינו האיי ז"ל ואם התחיל להתפלל ואמרו העם קדוש עד שלא יגמור לא יפסיק. וכן לענין אמן יהא שמיה רבא. אבל מפסיק ושומע, וחוזר לתפלתו. וכן כתב בעל הלכות. וכן הרב רבינו ישעיה דטראנא ז"ל.
<h2>דף כח:</h2>
המתפלל בצבור לא יקדים תפלתו לתפלת הצבור, מפני שתפלת הצבור נשמעת תמיד, שנאמר הן אל כביר לא ימאס.
<h2>דף כט.</h2>
טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת, משלים תפלתו ואינו צריך לחזור מפני שיכול לאומרה על הכוס. ובין שסיים תפלתו קודם שנזכר, בין שנזכר לאחר שסיים ברכת חונן הדעת, כל שלא הזכירה במקומה ועבר אין מחזירין אותו. וכן כתבו המפרשים ז"ל. וכתב רב סעדיה גאון ז"ל שאם אין לו כוס חוזר ומתפלל. רצה הרב ז"ל לומר שתקנה קבועה היתה להבדיל בתפלה או על הכוס, ואע"פ שבכל הזכרת המאורע שבכל יום שאין בו קרבן מוסף טעה אין מחזירין אותו, בהבדלה חוזר מטעם זה.
מי ששכח שאלה בברכת השנים, אם נזכר קודם שומע תפלה שואל את הגשמים בשומע תפלה, ואם לא נזכר עד שבירך שומע תפלה חוזר לברכת השנים, וכן כתב רמב"ם ז"ל, והרב אברהם ב"ר דוד ז"ל, אבל הגאון רב האיי ז"ל כתב שאינו חוזר אלא לשומע תפלה, שאחר שיכול לאומרה בשומע תפלה למה מחזירין אותו לברכת השנים. ובירושלמי מוכיח כדברי גאון ז"ל: עוד אמרו בירושלמי שכן הדין בשטעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים שאומרה בשומע תפלה כדין שאלה בברכת השנים. ואם לא נזכר עד שהשלים כל תפלתו חוזר ומתפלל: בד"א ביחיד, אבל אם מתפלל בצבור אינו חוזר על שאלת ברכת השנים, מפני ששומע משליח צבור, וכן כתב הרב בעל ההלכות ז"ל. ירושלמי נתפלל ואינו יודע מה הזכיר, אמר רבי יוחנן כל שלשים יום חזקה מה שהוא למוד הזכיר. נמצאת אומר כל שלשים יום לאחר הפסח חזקה גשם הזכיר כבתחילה וחוזר מספק, וכל שלשים יום לאחר החג חזקה טל הזכיר ואינו חוזר לדעת הירושלמי כמו שבארנו. משלשים יום ואילך חזקה מה שהוא חייב הזכיר ואינו חוזר.
<h2>דף כט:</h2>
טעה ולא הזכיר יעלה ויבא בעבודה, אם נזכר קודם שישלים תפלתו אפילו בשים שלום חוזר לעבודה ומזכיר. ואם נזכר אחר שהשלים תפלתו קודם שיעקור את רגליו, אם אינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אלא יהיו לרצון אמרי פי שהוא מן התפלה ולא תחנונים אחרים, הרי זה כמי שעקר את רגליו וחוזר לראש כל התפלה. ואם רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו, כגון אלוהי נצור לשוני מרע או ענינים אחרים, אע"פ שסיים שים שלום כמי שלא עקר את רגליו הוא, וחוזר לעבודה משום יעלה ויבא, ולשומע תפלה משום שאלה, ואע"פ שהתחיל בתחנונים כל שלא סיים אותו: ואמרו המפרשים ז"ל שלא סוף דבר בשטעה ולא הזכיר ודאי, אלא אפילו נסתפק אם הזכיר של ראש חודש אם לא הזכיר, חוזר על הדרך שבארנו, וכן מפרש בירושלמי: במה דברים אמורים שחוזר, בחולו של מועד או בשחרית ומנחה של ראשי חדשים, אבל ערבית של ראש חדש אם לא הזכיר אינו חוזר, לפי שאין בית דין מקדשין את החדש אלא ביום.
כתוב בסדר רב עמרם הכי אמר רב משה גאון ז"ל יחיד שטעה בערב שבת ולא התפלל אתה קדשת, כיון ששמע משליח צבור מגן אבות בדברו שהיא ברכה אחת מעין שבע מתחלה ועד סוף יצא ידי חובתו, ורב נטרונאי גאון ז"ל אמר דנפיק בה אפילו לא התפלל כלל: עוד כתוב בהלכות גדולות ובשאלתות שאם שכח אדם יעלה ויבא או כל דבר שיצטרך לחזור ולהתפלל, יכוין דעתו וישמע מפי שליח צבור מראש ועד סוף ומוציאו ידי חובתו: ואמר רבנו יצחק ז"ל כי ראה לרבינו יעקב שחזר אחר מודים בדבר שאם לא אמר בכל שלא אמרו אין מחזירין אותו. ואמרו בעלי התוספות ז"ל שכל מקום שאמרו אין מחזירין אותו בחנוכה ופורים ועננו ויעלה ויבוא בערבית של ראש חדש, אע"פ שנזכר קודם שיפתח בברכה אחרת, כל שסיים אותה ברכה שתקנו בתוכה ההזכרה, שוב אינו חוזר כלל. וכן הסכים הרב רבינו נ"ר כדבריהם: כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל, שליח צבור חוזר ומתפלל, אם טעה בעת שמתפלל בקול רם, חוץ משחרית של ראש חדש, שאם שכח שליח צבור ולא הזכיר יעלה ויבוא אין מחזירין אותו, מפני טורח צבור, שהרי תפלת המוספין לפניו שהוא מזכיר בה של ראש חדש.
כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ראש חודש וחולו של מועד, אם לא הזכיר יעלה ויבא בעבודה מחזירין אותו, וכל יום שאין בו קרבן מוסף כגון תעניות שלא הזכיר עננו, וכן בחנוכה ופורים אם לא הזכיר על הניסים, אין מחזירין אותו אחד יחיד ואחד צבור, וכן מפורש בתוספתא. כתב הרמב"ם ז"ל שאם טעה בתענית ולא הזכיר עננו, אם נזכר קודם שיעקור את רגליו אומר עננו אבינו וכו' כי אתה שומע תפלה פודה ומציל בעת צרה וצוקה, יהיו לרצון אמרי פי וכו'.
<h2>דף לד.</h2>
שליח צבור שטעה כשהוא מתפלל בלחש, כתב הרמב"ם ז"ל, שאינו חוזר ומתפלל פעם שניה מפני טורח הצבור אלא סומך על התפילה שמתפלל בקול רם. ואם טעה בה חוזר כמו שהיחיד חוזר: שליח צבור שטעה ונבהל ואינו יודע מהיכן יתחיל ושהה כמו שעה אחת יעמוד אחר תחתיו. ואם טעה בברכת המינין אין ממתינין לו, אלא מיד יעמוד אחר תחתיו, שמא מינות נזרקה בו, בד"א שלא התחיל בה, אבל התחיל בה ממתינין לו וגומרה. ולא יהא השני סרבן באותה שעה לפי ששאר יורדין לפני התיבה כשאומרים לו לך רד צריך לסרב פעם הראשונה, כלומר איני כדאי לכך, וזה לא יסרב לפי שגנאי הוא שתהא התפלה מופסקת כל כך. ומהיכן השני מתחיל מתחלת הברכה שטעה בה הראשון, אם טעה באחת מן האמצעיות. אבל אם טעה באחת משלש ראשונות מתחיל השני מן הראש. ואם טעה באחת מן האחרונות, יתחיל השני מן העבודה.
תנו רבנן העובר לפני התיבה צריך לסרב, ואם אינו מסרב דומה לתבשיל שאין בו מלח. ואם מסרב יותר מדי, דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח, כיצד יעשה, פעם ראשונה מסרב, שניה מהבהב, שלישית פושט את רגליו ויורד. ואעפ"כ לא יעמוד להתפלל אלא אם כן יודע בעצמו שלא יטעה בתפלה: היה מתפלל וטעה באחת משלש ברכות ראשונות חוזר לראש, טעה באחת משלש אחרונות חוזר לעבודה. טעה באחת מאמצעיות חוזר לתחלת ברכה שטעה בה ומשלים תפלתו, ואינו חוזר לאתה חונן, דקימא לן כרב אסי דאמר אמצעיות אין להם סדר.
וכתב גאון ז"ל שמי שטעה באמצעיות כגון ששכח ברכה אחת מן האמצעיות ונזכר לאחר שעבר את מקומה, שאומרה במקום שזוכרה ודיו, כיון דאמר רב אסי אמצעיות אין להם סדר. ודברים אלו אין לסמוך עליהם שהרי אמרו שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל ביבנה על הסדר. ואמרו במסכת מגילה הקורא את המגילה למפרע לא יצא וכן בקריאת שמע וכן בתפלה, תפלה מנא לן דתניא שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר, ואם אתה אומר שמזכיר הברכה במקום שנזכר ודיו כדברי הגאון ז"ל, נמצא זה קורא למפרע ובטל סדר הברכות, אלא מי שטעה באחת מן האמצעיות חוזר לתחלת ברכה שטעה בה ומשלים תפלתו משם ואילך על הסדר. ולא בא רב אסי לומר שלא יהיה לאמצעיות סדר כלל אלא לומר שאין דין האמצעיות כדין שלש ראשונות ושלש אחרונות, שאלו טעה באחת מהן ואפילו בשלישית, אם בראשונות חוזר לראש התפלה ובאחרונות חוזר לעבודה. אבל באמצעיות אם טעה בברכה ונזכר לאחר שעבר את מקומה אינו חוזר לתחילת האמצעיות שהיא אתה חונן אלא לתחילת ברכה שטעה בה ומשם ואילך אומר על הסדר כמו שבארנו, וכן כתב הרב אלפאסי ז"ל. כתב ה"ר ר' יצחק ן' גיאת, היכא דטעה בתפלתו ואיתיה לש"ץ ושמע כולה צלותא מיניה מרישא לסיפא ומכוין בה דעתיה ועני אמן בתר כל ברכה וברכה נפיק בה ידי חובתיה. ויש מקשים על זה, שהרי ש"צ אינו מוציא ידי חובה למי שהוא בקי, ואפילו נתכוין לה מתחלה ועד סוף.
